יש רגעים קטנים שהופכים את המסע שלנו בחיים למיוחד וזה מתעצם כשזה קורה שהרוח מתגברת על הגוף. המרתון הראשון שלי ב 2019, היה חוויה מיוחדת וקשוחה במדבר באילת. לצערי כבר בתחילתה של אותה ריצה חוויתי פציעה מפתיעה ולא נעימה שגרמה לי לגרור את עצמי לאורך כל הדרך אך לבסוף הצלחתי לעבור את קו הסיום ובאיחור לא קטן.
במרתון השני שלי בים המלח חוויתי חוויה נפלאה של ממש! והפעם הצטרף אלי מתאמן יקר שלי רוני, שמתאמן אצלי בקבוצות הכושר כבר 12 שנים ובשנה האחרונה נכנס לשמחתי יותר לעולם הריצה. והבוקר, לראשונה בחייו חצה את קו הסיום של חצי המרתון הראשון שלו 21.1 ק"מ בהצלחה מדהימה.
רגע מרגש של ממש!
בדרך פגשתי סטודנטים שלי מהעבר, חברים מעולם הריצה ואנשים יפים שנהנים מהדרך.
את הק"מ הראשונים של הריצה שלי אתמול בבוקר זכיתי בכבוד לרוץ לצד חבר מעורר השראה בעולם הריצה פיליפ גורדון מאמן ריצה מוכשר מנתניה שהמשיך למסלול ה50 ק"מ שלו, איש מיוחד שאין דברים כאלה! את החלק הבא בריצה המשכתי עם אדם נוסף ומדהים שהכרתי שאותו בוקר הסתבר לי שזה היה המרתון השלישי שלו בתוך בשבועיים האחרונים!
בק"מ ה 30 ומשהו.. נאלצתי לנתק מגע מהחבר החדש ששמר עלי כדי לשמור על שליטה בקצב האישי ולא להיסחף ולהסתבך בק"מ האחרונים.
כל זה תוך שאותו חבר דואג להסתובב מדי פעם לבדוק לשלומי, חדוות רצים במיטבה!
האתגר הגדול של כל הרצים במסלול אני מניח היה להתמודד עם רוח חזיתית שהגיעה אולי ל20 קמ"ש שממש לא תרמה להתמודדות המנטאלית עם נוף עוצר נשימה אך קבוע, מסלול שטוח שנראה תמים אך סיזיפי ולא נגמר עבור הרגליים.
אז,
בלי אוזניות על האוזניים ועם נטו עבודה חזקה בראש שהייתה ניכרת גם על כל המסיימים התגברתי על הכל. וזה שם המשחק בריצה ארוכה להתגבר ולא לוותר. 700 מטר אחרונים לפני קו הסיום כמעט ונשברתי בכל זאת שיפרתי תוצאה..
בלי אוזניות על האוזניים ועם נטו עבודה חזקה בראש שהייתה ניכרת גם על כל המסיימים התגברתי על הכל. וזה שם המשחק בריצה ארוכה להתגבר ולא לוותר. 700 מטר אחרונים לפני קו הסיום כמעט ונשברתי בכל זאת שיפרתי תוצאה..
ולפתע רוני, המתאמן האהוב שלי שכבר סיים את החצי שלו בהצלחה חיכה שאחזור והתחיל ללוות אותי במצלמה פתוחה ודאג להזריק לי אדרנלין מטורף.
הפעם המתאמן משך את מאמנו. גאווה אמיתית!
בריצות שלי, אני מעולם לא מחפש קצב מהיר או תוצאה מזהירה, בשבילי הדרך חשובה וההנאה בה. את ההישגים שלי בחיי הספורטיביים ה'קשים' כבר הגשמתי עד לחגורה השחורה ולאחריה. למרות זאת, אתמול שיפרתי תוצאה לעומת המרתון הראשון וזה כתוצאה מההתמדה בהכנות ובדיוקים הקטנים בתוכנית שבניתי. וזה כשלעצמו העלה בי תחושה אדירה של סיפוק.
ההפתעה הגדולה הייתה, שרגע לפני קו הסיום אני שומע קולות קריאה מפתיעים בשמי וקלטתי ששני מתאמנים נוספים שלי עופר ואילן יחד עם שני ילדיו של רוני שהגיעו כולם ממש במיוחד כל הדרך מחדרה אל ים המלח כדי לעודד אותנו לקראת הסיום ולדאוג להסיע אותנו הביתה כנהגים צמודים שלא לדבר על הפינוקים הטעימים והעוגה שהכינו במיוחד שהמתיקה את כל היום הזה.
לבסוף, איך לא? כמו בשבילים כאן מתחת לבית אני פוגש את ראובן הרופא הרץ האגדי מחדרה ליד קו הסיום, האיש שלא עוצר וכל שיחה קצרה שלו זו תובנת חיים מחכימה. אז 42.2 לקראת חגיגות 42. סימבולי מבלי להתכוון.. ועם המבט קדימה ליעד הבא שהוא לא מתחום הריצה אמנם אך קרוב לליבי מאז היותי ילד..
