סיפור קטן על התמדה

כנראה שאת היום הזה לעולם לא אשכח.
ערב, חמישי שעה 19:57 2006
"מה אני עושה לעצמי?,
לשם מה אני צריך את זה?"
ישבתי ברכב, רגע לפני היציאה לאימון הקרב מגע,
עצמתי את עיניי העייפות ודיברתי אל עצמי
כן, הקולות הפנימיים אמרו לי:
"עזוב אתה רץ כבר 3 שנים בין 4 עבודות שונות
7 ימי עבודה בשבוע, רק כדי לממן את הלימודים לתואר הראשון..
יש לך סמינריון ענק להגיש בעוד כשבועיים ומחר בבוקר,
יש לך שיעור בבריכה בלימודים (בוינגייט) 'שיגמור אותך' לכל היום".
אין ספק זהו היה אחד מהרגעים שבהם ריחמתי על עצמי

אבל, היה שם גם משהו נוסף..
איזשהו קול פנימי שקט שאמר לי:
"רונן, עייף? נו, ו..? אז מה?! יש לך מטרה.
חזקה מתמיד.
הרי בקרוב תציין 20 שנה למסע הארוך הזה!
אסור לך לוותר!"

ואז, פקחתי את עיניי,
זרקתי קללה קטנה באוויר,
ויצאתי מהרכב. ככה מהר,
מבלי לתת לעוד קול מסרטן לחזור ושמה ישפיע עלי.
סחבתי את התיק הכבד של האימון ורצתי אל עבר האולם.
"קדימה רונן. יש לך אימון להרביץ".

היה זה עוד אימון אגרסיבי ונמרץ של קרב מגע
שמילא אותי בתחושות סיפוק ואנרגיות. גרם לי לתהות,
איך בכלל חשבתי לוותר על אימון טוב שכזה?
וכזה שמקרב אותי עוד קצת לרגע המיוחל?!
-קבלת חגורה שחורה, אירוע חיים שאני חותר להגשים כמעט 20 שנים .

"יש משהו בזה לא"?

קרה לך פעם,
שממש לא רצית לקום מהמיטה החמה בשעות
המוקדמות של הבוקר לעוד אימון?
או מייד לאחר העבודה, התפתת 'לחתוך הביתה' במקום לנסוע לאימון

אבל , לאחר שהתגברת והגעת,
חשת בסוף האימון, 'איזה מזל שבאתי'!!!
.. הרי לעולם לא מתחרטים על אימון שאכן קרה נכון?
תראו,
ההתמדה היא אוסף של פעולות והתנהגויות
שבסופן סיפוק עצום של הצלחה.

אז הינה הטיפ שלי אליך:
כדי למצוא כוח להתמדה צריך לשנות את התפיסה שלנו לרגעי משבר.

יש להחליף את המילים שאנו בוחרים להשתמש בהם
שישנו את הסיפור מקשה למאתגר.
עלינו למצוא את הסיבה האמיתית למה שאנו עושים
"מה יותר חשוב לי מעוד 10 דקות במיטה"?

הבריאות שלי?
מאיך שאני נראה ומרגיש?

"אם יהיה לך את הלמה – תוכל לשאת כל איך"
אמר פעם ניטשה.

אם נספר לעצמינו את הסיבה האמיתית לבחירות שלנו

נקבל כוחות מחודשים לעשייה.

לכל אחד יש רגעי משבר,
ושמדובר בבריאות שלנו
אנחנו צריכים להיות חזקים תרתי-משמע.

לא להיכנע לקולות הקטנים שיגרמו למצפון לכל היום..
לא לרחם על עצמינו שקר, חם, רטוב , עייפים וכו וכו וכו…
תירוצים תמיד יהיו
אל נשאל למה לא – אלא למה כן.

בעוצמה ובנחישות

שלכם

רונן דוידוב